א.מ – ילד בריא בדר"כ, מתואר כתלמיד בינוני , ידוע על פעלתנות יתר. בגיל 9 שנים אובחנה אפילפסיה מוקדית שפירה של גיל הילדות והוחל טיפול תרופתי אנטי אפילפטי. בביקורת אצל הנוירולוג ההורים מדווחים על קשיים הכוללים: אי שקט, החמרה של ההנהגות האימפולסיבית וירידה בלימודים.
א.מ איננו לבד. הפרעות נוירו קוגניטיביות כגון לקויות למידה, הפרעות קשב והיפראקטיביות, הפרעות בהתנהגות או במצב הרוח, לקויות תקשורת ומוגבלות שכלית יכולות ללוות (בדרגות חומרה שונות) את מחלת האפילפסיה בעד 25% מהמקרים ומשפיעות על איכות החיים לעתים יותר מהפרכוסים עצמם.
הפרעה נוירו קוגניטיבית בקרב חולי אפילפסיה יכולה לנבוע מההפרעה הבסיסית שגורמת גם לאפילפסיה וגם להפרעה נוירו קוגניטיבית, הפרעה תפקודית על רקע ליקוי בפעילות החשמלית וריבוי פרכוסים, קושי בהתנהגות או שינויים במצב הרוח כתוצאה מהתמודדות עם מחלה כרונית או כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות. לעתים, מדובר בשילוב של כלל הסיבות.

חשוב לציין כי מרבית המטופלים שלהם התפתחות ותפקוד תקינים לפני האבחנה של אפילפסיה, מגיבים היטב לטיפול התרופתי ומתן טיפול והפסקת הפרכוסים אף משפר את התפקודים הקוגניטיביים וההתנהגות. רק מיעוט מהמטופלים יפתחו תופעות לוואי התנהגותיות או קוגניטיביות הקשורות באופן ישיר לטיפול התרופתי. דוגמאות לתופעות לוואי הנגרמות מתרופות: ישנוניות, היפראקטיביות, אי שקט, עצבנות, אגרסיביות, שינויים במצב הרוח, ירידה בוויסות רגשות, האטה חשיבתית, ירידה בזיכרון או בזמן תגובה. מעטים המחקרים המצביעים על קשר ישיר בין טיפול תרופתי מסוים לבין הפרעות בהתנהגות או בקוגניציה, אנשים שונים יגיבו בצורה שונה לתרופות מסוימות. יחד עם זאת, על פי דווחים שהצטברו במשך השנים, קיימות בשוק תרופות בודדות שהשימוש בהן נקשר לתופעת לוואי קוגניטיבית או התנהגותית בשיעור גבוה יותר מתרופות אחרות אך מאחר והתרופות הנ"ל יעילות בהפסקת פרכוסים וגורמות לתופעות לוואי רק במיעוט החולים, עדיין השימוש בהן רחב.

יש מספר גורמים המשפיעים על הסיכון לפתח תופעות לוואי התנהגותיות: עלייה מהירה במינון או מינון גבוה של תרופה, שילוב של מס' תרופות אנטי אפילפטיות, היסטוריה קודמת (לפני מתן הטיפול) של בעיות התנהגות, עצבנות היפראקטיביות או הפרעות פסיכיאטריות, סיפור משפחתי של הפרעות פסיכיאטריות או התנהגותיות.

כאשר הנוירולוג רושם המלצה לטיפול תרופתי לחולה אפילפסיה, המטרה העומדת בפניו היא לא רק הפסקת הפרכוסים, אלא גם צמצום הסיכון לתופעות לוואי ושאיפה לשיפור איכות החיים. הרופא ישתדל להתאים את הטיפול התרופתי לפי סוג האפילפסיה, גיל המטופל, הכרת הפן ההתנהגותי של המטופל, התחשבות בתרופות נוספות שהמטופל מקבל והכרת תופעות הלוואי האפשריות של התרופה ( למשל, ימנע מלרשום תרופה המעוררת אגרסיביות בנער עם התפרצויות זעם). לחלק מהתרופות החדשות שאושרו בשנים האחרונות יש פחות תופעות לוואי התנהגותיות, אחת מהן אפילו ניתנת בהתוויה של החלפת תרופה ותיקה יותר ( עם מנגנון פעולה דומה) במידה והופיעו תופעות לוואי התנהגותיות. תרופות אלו רשומות למתן מעל גיל 16, אך ניתנות גם לילדים צעירים עם אישור מיוחד( 29ג' ).

במידה ועולה החשש כי קיימת החמרה בהתנהגות או ירידה קוגניטיבית לאחר תחילת טיפול אנטי אפילפטי, חשוב לפנות בהקדם אל הנוירולוג המטפל ולא להפסיק את מתן התרופה ללא התייעצות עמו. לעתים הגורם להחמרה איננו הטיפול התרופתי אלא החמרה בפרכוסים או הופעה של פעילות אפילפטית תדירה בEEG, חרדה או הפרעה במצב הרוח כתוצאה מאבחנה של אפילפסיה/אובדן העצמאות/ התמודדות עם מחלה כרונית. גם אם הרופא מסכים כי מדובר בתופעת לוואי של התרופה אך התרופה נמצאה יעילה במניעת פרכוסים, הרופא יכול להחליט על הפחתה במינון , חלוקה שונה של התרופה במהלך היממה, או תוספת ויטמינים במקרים ספציפיים לפני הפסקתה. חשוב שהפסקת התרופה תהיה בפיקוח רפואי, תיעשה בהדרגה לרוב תוך כדי התחלת תרופה אחרת על מנת שלא יחמירו הפרכוסים.

לסיכום: תרופות אנטי אפילפטיות הן לרוב בטוחות ולא גורמות לתופעות לוואי קוגניטיביות או התנהגותיות. יש תרופות שעל פי דווחים, יכולות יותר מאחרות להשפיע על ההתנהגות או הלמידה. לא תמיד ניתן לחזות מראש מי יפתח תופעות לוואי כאלו, אך הנוירולוג שממליץ על הטיפול לרוב יבחר את הטיפול בקפידה וימנע מלתת טיפול היכול לעורר בעיות התנהגות או למידה למי שכבר קיימות אצלו הפרעות בתחום. אם הופיעו תופעות לוואי, חשוב לפנות בהקדם לנוירולוג המטפל שישקול אם יש צורך להחליף את התרופה או לנקוט בצעדים אחרים. במקרים מורכבים ( אפילפסיה קשה לאיזון, חולים שנוטלים יותר מתרופה אחת, מטופלים שלהם הפרעות נוירו קוגניטיביות קודמות) מומלץ לפנות לנוירולוג מומחה באפילפסיה שיוכל להתאים בצורה מיטבית את הטיפול התרופתי והלא תרופתי תוך שימוש בתרופות החדשות ואמצעים מתקדמים.

ד"ר איריס נוימן, מומחית לנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, מומחית לאפילפסיה בילדים בחטיבת הילדים – המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה.